מי אחראי לבריחת המוחות? 

בין בריחת המוחות מישראל לכלכלה חופשית

המאמר הזה איננו מתיימר לבוא מפיו של בר סמכא בתחום קביעת מדיניות השכלה גבוהה. קטונתי מלעסוק בכך וגם הכשרתי איננה מתאימה. אני מסתפק בראייה מפוכחת של המצב תוך השוואה עם המתרחש במדינות מסוימות במערב. לכן, אין לדברים במובאים כאן משקל אקדמי מחקרי אלא הם נושאים אופי של הבעת דיעה של מי שכואב את המתרחש כאן.

כתבות רבות ואנשים חשובים רבים מבכים לאחרונה את המתרחש בתחום ההשכלה הגבוהה. אין זה סוד שחוקרים ואנשי אקדמיה רבים מהגרים מישראל. רבים יותר נשארים בישראל מסתפקים בחלקי משרות או במשרות של מורים מן החוץ. ללא תקן ללא קביעות וללא עתיד אקדמי ברור. האם זו גזרה משמיים? האם מעשי ידי הממשלה? או אולי מעשי ידי אנשי האקדמיה עצמם או אולי השיטה אשמה?

מקובל להאשים את הממשלה ובפרט את משרד האוצר בחוסר ראייה לטווח ארוך ובפגיעה באקדמיה הנובעת מקיצוצים מתמידים בתקציבי האוניברסיטאות. מאשימים את אנשי האוצר במדיניות קפיטליסטית שמנסה להפריט את האוניברסיטאות בכל הכוח. דבר אשר מוצג כאיום ונורא. נשאלת השאלה האם אכן הממשלה הנה האשמה הבלעדית? האם אכן מוטל עליה לתקצב את האוניברסיטאות? האם כך הדבר במקומות בהם האקדמיה פורחת?

סקירה של המתרחש בארצות אשר מהווים את גולת הכותרת של המחקר והפעילות האקדמית בעולם מראה דברים שונים במקצת. ארצות הברית, אנגליה ואוסטרליה מהוות מזה זמן רב אבן שואבת לחוקרים ואקדמאים במכל רחבי העולם. אוניברסיטאות חדשות נוסדות, סטודנטים זרים מתדפקים על הדלתות, שלוחות נבנות במדינות מפתח, מחקרים רבים ופרסומים אין ספור ועוד ועוד.

האמת היא שהפעילות העניפה הזאת איננה מתבססת בלעדית על הממשלה. האקדמיה במדינות אלו איננה נסמכת על הממשלה בלעדית אלא על עצמה. רבות מהאוניברסיטאות שלהן גובות שכר לימוד ריאלי, משקיעות בשוקי הון, מגייסות משקיעים ומקדמות בברכה סטודנטים זרים אשר מכניסים כסף רב. בקיצור, הן פועלות במנגנון של שוק חינוכי חופשי ותחרותי.

יבואו המקטרגים ויטענו שבכך סוגרים את הכניסה לאקדמיה בפני העניים. זו טענה כבדת משקל אבל היא איננה נתמכת בעובדות. כל אזרח במדינות האלו יכול ללמוד. ישנה מערכת עניפה של מלגות, קרנות סיוע והלוואות אשר מאפשרות לכל הרוצה בכך ללמוד גם אם אין הפרוטה מצויה בכיסו.

משום מה התקבעה בישראל בתודעתנו האמונה כי על המממשלה לתקצב בלעדית את האקדמיה וכי אסור לאוניברסיטאות להתנהל לפי כללי שוק חופשי תחרותי. התפיסה האנכרוניסטית הזאת אשר מגובה על ידי הות"ת והמועצה להשכלה גבוהה גורמת להתאבנות המערכת ולרבים מן החוליים שציינתי. כדאי לראשי האוניברסיטאות להבין כי כללי המשחק השתנו. אנו חיים בכלכלה גלובלית ובמציאות של שווקים תחרותיים פתוחים. גם ההשכלה הפכה לשוק. שוק ההשכלה הגבוהה חי וקיים בעולם המערבי ובעיקר בארצות שציינתי. אפילו תחום מדעי הרוח אשר דומה שהולך הוא ונכחד ממקומותינו עולה כפורח שם. במקומות שלא הסתגלו לכך אשר מנסים כמעט בכוח להמשיך ולהשען על קופת הציבור הולכת האקדמיה ומצטמצמת. משרות ותקנים נעלמים, תקציבי מחקר מדלדלים, סטודנטים לא מגיעים סטטוס יורד וכל שאר הדברים שאנו עדים להם.

לאקדמיה הישראלית יש עדיין מוניטין טוב. אפשר ליצור שוק חינוכי שבמסגרתו יתחרו מוסדות אקדמיים זה בזה ויגבו שכר לימוד בהתאם לעקרונות של היצע וביקוש. קרי מקצועות מבוקשים ומכניסים כמו עריכת דין וראיית חשבון יעלו יותר ממקצועות בעלי פוטנציאל השתכרותי נמוך יותר כמו ספרות. יתרה מזאת, מדוע לא לנצל את המוניטין הטוב שעדיין עומד לזכות האקדמיה בארץ כדי לפתח תוכניות לתלמידים זרים מהעולם השלישי כמו הודו וארצות אסיה? תוכניות שינתנו בשפה האנגלית ושכר הלימוד בהן יהיה גבוה מזה שנגבה מן הסטודנטים המקומיים. מדוע שרק אוניברסיטאות אמריקניות ואנגליות יפתחו קמפוסים בארצות אלו? שוק חינוכי צומח להשכלה גבוהה יביא עמו משרות ותקנים חדשים ועמם התרחבות וצמיחה, תקציבים גדולים יותר ורמה אקדמית גבוהה יותר.